שלום וברכה לכולם,

בפרוש עלינו שנה חדשה אני מתרגש לפתוח במסורת בה אכתוב אליכם מחשבות והגיגים בנושא התפתחות האדם, יצירת שינוי וצמיחה בחייו, על רקע תקופת השנה בה אנו נמצאים.

יש לציין : אינטגרציה בין ידע רוחני וידע פסיכולוגי היא משימה לא פשוטה בכלל. השפות הן בדרך כלל שונות וכך גם האקסיומות שהן מתבססות עליהן. התורות הרוחניות הן בדרך כלל עתיקות מאוד ומתייחסות לידע נרחב על מהות האדם, תהליכי ההתפתחות שלו ועוד. הפסיכולוגיה היא מדע צעיר, חצוף, בן פחות מ-200 שנה, שמתיימר לענות על שאלות דומות, לעיתים בהצלחה מרשימה ולעיתים קצת פחות.

כשחשבתי להתחיל את המסורת של הכתיבה הזאת נתקלתי במספר בעיות. להעביר ידע בתורות רוחניות לאנשים שלא עוסקים בזה ביום יום זו משימה לא פשוטה. ראשית, פירושו לדבר שפה לא מוכרת, עם תחביר שונה ולעיתים אף משמעויות שונות של מילים שבשפה היומיומית מובנן אחר. בעיה שנייה היא שלהעביר רק מקטעים קטנים של התורות האלו, לפעמים מוציא אותן מהקשרן ומקשה על הבנת העומק שלהן; זה כמו לנסות ללמד על מנגנוני הגנה, מבלי להבין מהו הלא מודע. בעיה שלישית היא שהרבה אנשים משייכים את המסורות הללו לממסד הדתי ואל כל מה שמתלווה אליו; המסורות הרוחניות, גם אם קשורות לדת, הרי שמהותן מאוד רחוקה מהידע הרווח. ניסיתי להתגבר על מכשולים אלו ואחרים. מקווה שאני בכיוון הנכון. הדברים יובנו בהדרגה, יותר ויותר ככל שנתוודע יחד לדברים.

כמו כן, יש לזכור, שמקורות רוחניים שונים מניחים קיומו של אל בעולמנו. בתורות הסוד השונות מתייחסים לחלק האלוהי שבאדם כחלק החי שבו, כ"עצמי האמיתי", כ"מקור אנרגית החיים". עד כדי כך שאחד המיסטיקנים הגדולים הדגיש ש"מי שמכיר את עצמו מכיר את אלוהיו". גם למי מכם שמאמין באלוהים וגם למי שאיננו מאמין, הדברים שייאמרו כאן רלבנטיים, והקורא יכול להחליף את ההתייחסות לאלוהים בחיבורים במושגים של "עצמי אמיתי", "אנרגיה פנימית חיה" וכו'.

ובחזרה לענייני התקופה- החיבור הפעם עוסק בראש השנה, אשר לפי הקבלה עיקרו עצם האפשרות לייצר שינוי לטובה. ראש השנה מכונה בקבלה "ראש השינוי" , שהוא הזמן לעשות בחיינו את מה שכל הזמן חשבנו עליו ודחינו אותו. זה הזמן לשנות את המגמות הפחות חיוביות בחיינו ולהעבירן למסלול אחר, להפכן חיוביות יותר. למה דווקא בזמן הזה? יהיו שיאמרו שאלה הם ימים שיש בהם אנרגיה מיוחדת, ימים בהם האפשרות הזו נגישה יותר מאשר בזמנים אחרים, ימים שבהם "אתם ניצבים כלכם לפני ה' אלהיכם" (דברים כט ט) ושבהם אפשר ליצור דברים מחדש ולהפוך את הגורל. הקבלה תגיד שזה לא סתם שתאריך ראש השנה הוא א' בתשרי, אם נהפוך את האותיות של "א בתשרי" נקבל "בראשית", כאן מתחילה מחדש הבריאה, בכל שנה ושנה.

אפשר לראות שגם הטבע מתמסר לתהליך דומה. העצים בשלכת, יש שינוי במזג האוויר, הפריחה משתנה או מסתיימת וכו' (אותו דבר, רק הפוך גם בראש השנה השני- בפסח). בתקופה שבה הרבה אנשים עושים אותו תהליך, בזמן שיש "באז" באוויר (ואפשר להרגיש את הבאז, התכונה, גם בקרב האוכלוסייה הלא דתית בהכנות לחג, בפקקים שלפני ראש השנה), יותר קל לעשות את השינוי, יש מן סוג של רוח גבית.

הקבלה אומרת שהחטא הכי גדול שאדם יכל לעשות הוא לחיות מתוך עמדה פנימית ש"מה שהיה הוא שיהיה". בעצם הרבה תיאוריות ושיטות ממגוון מקורות מדגישות את חשיבות התנועה ואת הסכנה בתקיעות. יוגה, פלדנקרייז, רפואה סינית, אומנויות לחימה ועוד ועוד מדגישת את הסכנה בקבעונות. גם התיאוריה הפסיכודינמית מתעקשת על כך שתנועה נפשית היא הכרחית. ישנן אף תיאוריות המגדירות בריאות נפשית, בין השאר, כחופש פנימי להרגיש, לרצות, לנוע. תיאוריות מפורסמות כגון אלה של קוהוט וויניקוט מדגישות שבתהליך התרפויטי מתרחשת רה-מוביליזציה (תנועה מחודשת) של תהליכי ההתפתחות הטבעיים של האדם. הקבלה תאמר ששינוי ותנועה הם דברים הכרחיים כדי שהבריאה תמשיך ותתקיים.

תנועה פנימית, אם כן, היא דבר הכרחי וכך גם האמונה שניתן לשנות את הדברים. רבי נחמן מברסלב מדגיש אמירה מוכרת מאוד בקבלה ש"אין יאוש בעולם". זאת אמירה שאומרת שהיאוש הוא בראש של האדם, תפיסה פנימית. לפי הקבלה בכל זמן נתון יש לנו את כל התנאים לעשות שינוי, להוציא את היאוש מתוך האדם, ממצב של תקיעות, למצב של תנועה. לפעמים לאדם קשה יותר לראות את האור בקצה המנהרה, אבל האפשרות תמיד שם, תמיד קיימת. בתור אנשי מקצוע אתם בוודאי נכחתם לא פעם ולא פעמיים לדבריו של רבי שלום חנוך (ומוקדם יותר של רבי נחמן מברסלב) ש"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". פעמים רבות נתקלתי בכך שלאחר שנגענו לעומק בייאוש של מטופל, או בעומק כאבו ובכך על ידי תצפית אקטיבית ואמפתית על המקום הכנסנו בו תנועה, חלה התפתחות או התקדמות ניכרת.

מה מונע מאיתנו פעמים רבות לראות את האור ומושך אותנו להיעצר בייאוש ובתקיעות? מהן השיטות שמשתמשים בהן אנשי רוח כדי להתרחק מהייאוש? על כך נרחיב בתכתובות הבאות.

לקראת סיום, עניין נוסף. מדוע לפני ראש השנה שהוא, כאמור ראש השינוי, נדרשנו לתקופה של סליחות ? איך הסליחה קשורה לאפשרות של שינוי ותנועה חדשים? למעשה הכוונה לא רק לחשיבות של לבקש סליחה אלא גם, ולא פחות מכך, לחשיבות של לסלוח. כפי שפיזית קשה לנוע כשנושאים אבן כבדה כך גם נפשית. אבן בעלת משקל רב, כמו עוגן מתכת שמונע תנועה מאוניה גדולה, היא הכעסים וההאשמות שאנחנו נושאים בתוכנו כלפי הסביבה. כעסים והאשמות שאנו מטפחים בתוך נפשנו. יתרה מזאת, כעסים והאשמות שאנו צוברים כלפי עצמנו מכבידים עוד שבעתיים. לכן חשיבותה הגבוהה והקריטית של הסליחה – הן לעצמנו והן לאחרים.

פרויד אמר שהדבר הקשה והמפחיד ביותר לאדם, הרבה יותר מחרדת המוות, הוא הסופר אגו הרודפני שלו. אותו סופר אגו רודפני שמשקשה עלינו מאוד הוא זה שמוביל אותנו בסופו של דבר גם לתקוף את האחר. אם נלמד להיות שלווים בעצמנו, לקבל את עצמנו, לחמול על עצמנו- נוכל גם להיות טובים לאחרים ולקיים את מה שרבי עקיבא אמר שהוא הדבר החשוב ביותר בעולם – "ואהבת לרעך כמוך" (חשוב לזכור- כדי לעשות זאת דבר ראשון אדם צריך לאהוב את עצמו).

אז אולי זה הזמן (גם אם לא מאמינים, לפחות הוא טוב באותה מידה כמו זמן אחר), לשנס מותניים ולייצר שינוי. תמיד יש מה לשנות, תמיד יש איזורים שהם לא מפותחים דיים, שאין בהם תנועה פנימית חיה, שאין בהם חירות, בהם השפע לא חזק מספיק.

לפי הקבלה- כל דבר שקורה הוא לטובה. לכן לא מאחלים רק שנה טובה, אלא שנה טובה ומתוקה. שמה שיקרה יבוא אלינו במתיקות, בחסד ולא בדין, ברוך ולא בצורה נוקבת.

עד כאן להפעם.

בברכת שנה טובה ומתוקה,

אביב אריאן