חנוכה
אביב אריאן - 17/02/2013

שלום וברכה לכולם,

כחלק מהמסורת לשלוח הגיגים בנושאי נפש ורוח, בחרתי להתמקד הפעם, על קצה המזלג בנושא האור לקראת חג האורים, הוא חג חנוכה.

להזכירכם, חלק מהחומר המובא כאן מבוסס על ידע מהמיסטיקות השמיות (קבלה, סופיזם) ולצורך ההצגה כאן, הדברים מובאים בהפשטה מסוימת. מיסטיקות אלו מביאות תיאוריות וידע על ההתפתחות השלימה של האדם מבחינה נפשית רוחנית. הן יטענו, בין השאר, כי חשיבות

סיפורי המקרא לא קשורה לשאלה ההיסטורית אם האירועים אכן התרחשו או לא, אלא שיש בסיפורים מסרים היכולים לכוון התפתחות אישית גם בימים ההם וגם בזמן הזה. לפיכך, אפשר להפיק מהכתוב גם אם אין ידע או אמונה באלוהים, בדת או במיסטיקה.

ולעניינינו…

באנו חושך לגרש

בשיר הילדים הידוע נכתב
"באנו חושך לגרש,
בידינו אור ואש.
כל אחד הוא אור קטן,
וכולנו אור איתן.

סורה חושך, הלאה שחור!
סורה מפני האור! "

בפשט, אנו מדברים על האור הפיזי הדוחק את החושך. אם

מסתכלים יותר עמוק, אנו מדברים על תהליך פנימי שבו מהות האור מוציאה מהות של חושך.

בספרות המדע הבדיוני ובספרות הדתית מדובר לא פעם על מאבק של בני האור ובני החושך. מאבק של אלו הרוצים בטוב, לעומת אלו הרוצים ברע. כבר בספור הבריאה בספר בראשית פרק א נכתב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁך"ְ. (בראשית א, ג-ד). לפי הקבלה, גם בתוך האדם פנימה יש תמיד מאבקים בין החלק המואר, הטוב, האלוהי לבין החלק שאינו מואר, הנשלט על ידי יצר הרע, הסיטרא אחרא. באינטואיציה של רובנו האור הוא עדיף על פני החושך, אבל מהו אותו אור?

באופן פשטני אפשר לאמר, שהקבלה אומרת שכל הרגשות והמצבים השליליים (כעס, פחד, חרדה, זעם, קנאה, עצלות, עצבות, עצבנות וכו') מקורם בחוסר חיבור לאור ולשפע האלוהי. זאת אומרת הרגשות השליליים מוגדרים כהיעדר אור. האור יכול תמיד לנצח את החושך וזו גם המטרה מאז הבריאה.

הדיאלקטיקה של האור והחושך

אז מה המטרה של החושך? האם אין מקום לכעס/פחד

וכד'? החושך, לפי הקבלה, הוא לא תקלה, אבל כפי שנאמר בסיפור הבריאה, הוא מובדל מהאור. החושך הוא זה שעוזר לאדם לזכך את האור. רומי, משורר סופי אגדי, כתב שהוא אוהב את הגנבים, כי הם מלמדים אותו מה לא להיות. החושך מהווה מעין מקפצה לאור. התפתחות רוחנית ונפשית לפי הקבלה, היא תמיד רצופה בעליות ומורדות (הירידה כוללת מידה מסוימת של חושך).

איך נס חנוכה קשור לאור? הפשט הוא שנשאר כד השמן במשך שמונת ימי החנוכה, למרות שכל בית המקדש טומא וחולל. חלק מההסברים העמוקים יותר, מתייחסים לכך, שגם כאשר היתה טומאה גדולה בבית המקדש והוא עמד להיחרב, עדיין האור הפנימי נשאר ודלק מעבר למצופה, באופן לא נגוע. מכאן עולה, כי בכל מצב נתון, גם במצבים הקשים ביותר, אנו יכולים להאיר את הלב שלנו ולהביא חסד, הרבה מעבר למצופה. זהו הנס.

המועד של חג החנוכה איננו שרירותי. לא לחינם חג החנוכה נחגג בסמוך לחג המולד, בו מקשטים הנוצרים עצי אשוח ותולים הרבה אורות צבעוניים. אלו זמנים שבהם הלילות ארוכים והימים קצרים. בפרשת השבוע המקדימה את החג ומסמלת לפי הקבלה את ההתמודדות שכל אחד מאיתנו צריך לעשות בתקופה הזאת, פרשת וישב, מתוארים עלילותיו של יוסף, שהושלך לבור, שהורד מצרימה, שהושם בבית האסורים וכל הזמן הזה השאיר את האור הפנימי שלו דולק ועשה את הטוב בעיני ה' (פירוש- היה מחובר לאור האלוהי, ולעצמי האמיתי שלו, גם כאשר בחוץ היה מאוד חשוך).

כיצד אנו יכולים להשתמש בחושך, כדי לזרז את הופעת האור? לא צריך לחפש את החושך, היעדר האור יופיע. אנחנו צריכים לזהות אותו ככזה. התהליך הרוחני (ובהרבה פסיכותרפיות פסיכואנליטיות, גם התהליך הנפשי), כולל בתחילתו זיהוי יסוד ומעמיק של החלקים ה"צליים" באדם, לזהות איפוא האדם פועל ממקום שאינו מחובר לטוב (קנאה, כעס, פחד, עלבון, עצב וכו'). מאוחר יותר ובמקביל, הקבלה אומרת, יש לנקות איזורים אלו. הניקיון הזה הוא עיקרו של התהליך הרוחני ומצריך עבודה רציפה ואינטנסיבית באמצעות מדריך מאומן ובעל ידע. רק מי שמכיר היטב את הצל ובוחר לא להתמסר אליו, יכול לקבל את האור האלוהי. לפי הקבלה, לא סתם יוצר המשכן נקרא בשם "בצלאל" (שמות, לא), אותו אחד שהכיר את הצל שלו, אבל לא נתן לו להיכנס לבנייה.

תפקיד האור ובניית הכד המכיל אותו

לפי הקבלה, אנו צריכים יום יום, שעה שעה, דקה דקה, להכין את הכלי שלנו לקליטת

האור האלוהי והוא זה שיאפשר לנו להתמודד עם כל הקשיים שמביא החושך. הכרה זו מבוססת על מטאפיזיקה עמוקה של הקיום האלוהי והאנושי, שלא זה המקום לדבר עליה. רק אומר בקצרה, שלפי הקבלה, האור האלוהי שופע תמידית אל האדם ומידת הקבלה שלו את האור, תלויה במידת המוכנות של האדם לקבלו.

ניתן לאמר, כי חלק מהפעולה התרפויטית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית בנויה על ההכרה שכשהצל נשאר בצל (מוסתר) פעולתו אינה מיטיבה עם האדם. ובמילים אחרות, כאשר לא מודע נשאר בלא מודע (פרויד), כאשר אדם לא מכיר את חלקיו הצליים (יונג), או כאשר האדם נשאר לבד עם חוויות התוקפניות שלו (קליין, קרנברג, וויניקוט וכו'), או שחרדות המוות וצרכי התלות שלו אינם מוחזקים או מוכלים (וויניקוט, קליין וכו'), הדבר יביא לסבל לאדם ולתפקוד לא מסתגל. המטרה התרפויטית היא להעלות את הלא מודע למודע, לשרוד תוקפנות, להכיל, להחזיק ולעבד חרדות ודחפים על מנת לייצר שינוי.

האור שנוצר בתהליך התרפויטי יכול לסלק הרבה חושך, הרבה שדים. ג'יי קיי רולינג בסדרת הארי פוטר, קלטה בדיוק את הדבר הזה, אל מול היצורים האפלים שמטרתם להוציא כל רגש חיובי מהאדם ולסחוט ממנו את חיותו (הסוהרסנים), מובא הפטרונוס, אותו זיכרון מלא אור ואהבה שהוא הדבר היחיד היכול לנטרל ולהרחיק את הסוהרסן.

האדם יכול לשנות באופן מהותי את חווית חייו, אם יוצר מיכל לאור. חאפיז מיסטיקן סופי ענק מהמאה ה- 14, כתב שיר בשם :

"אם לא תפסיק את זה"

הוא הולך ככה:

"נהגתי לגור
בבית מוצף בבלבול וכאב.

אבל אז פגשתי את החבר (המדריך הרוחני)
והתחלתי להשתכר (לא במובן הפיזי, אלא הרוחני)

ולשיר כל הלילה.
כאב ובלבול
התחילו להתנהג בצורה נבזית
והתחילו לאיים,
'אם לא תפסיק את זה'
כל הכיף הזה-
אנחנו עוזבים"

אם אנחנו נעבוד היטב על מנת לאפשר לשמחה העמוקה, לאהבה העמוקה, לאור, להכנס אל ליבנו כמשכן קבע, הכאב והבלבול "עלולים" לעזוב. עלולים במרכאות ולא במרכאות בו זמנית. להרבה מאוד אנשים קשה יותר להכיל את הטוב מאשר להכיל את הרע. זה לא רק כי אובייקט רע עדיף מאשר אי קיומו של אובייקט בכלל" (פיירברין), אלא גם כי לפתוח פתח לתקווה אל פני אכזבה אפשרית זה דבר קשה מאוד. לקבלה יש משהו נוסף להוסיף בהקשר זה, התחושות הקשורות לחושך הן זמינות יותר, הן אוטומטיות. כדי להביא תחושות אחרות צריך לעבוד קשה, צריך לבנות מיכל לאור. זה מקביל להרבה דברים פחות טובים שיותר נגישים ויותר מפתים- למשל ג'אנק פוד הוא הרבה פעמים יותר נגיש מאשר אוכל טוב ומזין שצריך לעבוד עליו ולפתח חך רגיש כדי להנות ממנו.

לסיום, במאמרים קודמים(ראו קישורים למטה) התייחסתי בקצרה לחשיבות של תנועה בהתפתחות רוחנית ולבריאות נפשית (ועוד ארחיב על כך בעתיד, בלי נדר). בינתיים ארמוז על כך שאור כמעט תמיד מקושר לתנועה. אם נחזור לבראשית, נראה שהבריאה (שהיא ללא ספק תנועה) נעשתה באור ולפי הקבלה הבריאה ועבודת (או תנועת) האדם בה היא מתמדת. השילוב של אור ותנועה מהווה גם את אחת הסיבות העמוקות לכך שסמלי חנוכה הם אור ותנועה- נר וסביבון. אנו יכולים יום יום לברוא את השמחה, התנועה, האור בליבנו ואז אולי הבלבול והכעס יאיימו לעזוב…

חג שמח!




2013 (c) לטיפול והתפתחות נפשית ורוחנית