חג האילן הוא חג בעל משמעויות עמוקות רבות ומאוד יפות וחשובות. במקורות כתוב : "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט). מה בעצם זה אומר לנו :
אנחנו שותלים שתילים בתקווה שיצמחו לעצים חסונים, שפירותיהם יגיעו בטווח הארוך. בתקופת השתיל הקטן צריך לדאוג לו יותר מאשר לעץ הגדול. צריך לטפח ולדשן, להשקות ולגזום. כך גם לילדים שלנו- אנו צריכים לטפח ולתת את כל מה שדרוש. כך גם לגבי החלומות שלנו והחזון שלנו – צריך לטפח אותם בהתחלה ולבנות את היסודות, כדי שיצמחו לגבוה. אם בונים את היסודות נכון, בתשומת לב, כל הבניין חזק. אם שותלים את העץ בעיתו ובזווית הנכונה ודואגים לצרכיו- הוא יגדל ויצמח טוב וחזק ובסופו של דבר גם יתן פירות.כך גם הילדים שלנו וכל התולדות שלנו.
ראש השנה לאילן בא לחזק אותנו כך שנהיה מכוונים כמו האילן :
האילן צומח בניגוד לכוח הכי חזק, ברור ואוטומטי שפועל עלינו שהוא כוח כבידה, כוח המשיכה, של האדמה.
האילן צומח הפוך לכוח הכבידה ושואף למעלה, גבוה, אל האור.
זה דבר מאוד חשוב ומרכזי שאנחנו צריכים ללמוד ממנו : לצמוח ולשאוף לגדול הפוך מכוחות הטבע האוטומטיים והחזקים מאוד :
לא להיכנע לכוח הכבידה – דהיינו : לא להיכנע לפחדים, לטרדות, לכוחות הכל כך אוטומטיים של הנפש כמו הכעס, והמרמור, והקנאה,
לגדול בניגוד לכוח של החמדנות, צרות העין, בניגוד לחששות והחרדות, בניגוד לקמצנות שלנו, החומרית והרגשית, בניגוד לקושי שלנו לפרגן אחד לשני. לשאוף, כמו האילן, אל האור ובניגוד לכוח האוטומטי המושך כלפי מטה.
אם נתמלא בט"ו בשבט בהתכווננות הזו – ונטען את המצברים שלנו בכוח הזה – אז הבנו את רוח החג ואת ההזדמנות האדירה שהוא מביא לנו. ואז הפירות שנקבל בעתיד, יכולים להיות נפלאים באמת.
נזכיר שהשבוע, בפרשת בשלח שמופיעה תמיד בסביבות טו בשבט, בני ישראל חוצים את ים סוף. חציית ים סוף נעשית באמצעות האמונה.
המסורת מספרת שבני ישראל, הגיעו אל ים סוף כשהמצרים בעקבותיהם, ובלית ברירה נכנסו למים ורק כשהמים הגיעו עד לצווארם, אזי מכוח האמונה, נבקע הים לשניים. רק כשהאמינו בבלתי אפשרי, אפשר היה לחצות את ים סוף.
בברכת חג שמח ובעשיית הבלתי אפשרי יהי רצון שיהיו פירותינו טובים, ראויים, מתוקים, בריאים ויפים.
ברוך אתה ה' בורא פרי העץ.
